מערכות יחסים הן חזות הכל בחיים וזה לא רק זוגיות, זו מערכת היחסים עם הילדים, עם הבוס, עם העמיתים לעבודה, עם השכנים, עם האחים ובעצם לכל מקום שנביט נמצא מערכת יחסים כלשהי.
יש מגוון דרכים להתפתח בתוך מערכות יחסים.
דרך אחת תהיה לעבוד עליהן יחד מתוך רצון משותף ליצר סימביוזה טובה יותר, הרמוניה טובה יותר. זו דרך מועדפת הדורשת הסכמה של שני הצדדים ומציאת מכנה משותף מינימלי עליו אפשר להתחיל לבנות יסודות לעבודה משותפת.
אולם, לא תמיד מתקיימות הנסיבות המאפשרות סוג כזה של עבודה. אולי הטיימינג לא מתאים. יתכן והצד השני לא מביע כל עניין או רצון. יתכן ואני בעצמי לא מצליח לא להיות מופעל מול הצד השני כל הזמן. וישנן עוד סיבות שונות ומשונות המביאות למסקנה כי הפעם זו צריכה להיות עבודה יחידנית. הנה דוגמה די נפוצה. אני עובד במקום מסוים ובו יש לי בוס שפשוט מרתיח אותי. אין לו שום עניין לבוא איתי לטיפול, אימון או כל דבר דומה. הוא נמצא בעמדת כוח ומצידו שאקח את הרגליים ואלך. ואכן כך קורה.
אני מגיע למקום עבודה חדש ואת מי אני פוגש? את אותו בוס בדיוק! אומנם נראה מעט שונה, מתלבש מעט שונה, אבל הוא אותו הבוס. ושוב אני עוזב את מקום העבודה ופונה לאחר… רק כדי לגלות שוב את אותו הבוס!
או אז נופל האסימון שאני כנראה צריך להתעסק עם מערכת היחסים מנקודת מבט יחידנית.
בהתבוננות הזו נמצא כי יש למערכות יחסים היבט מרתק. זה היבט מרחיק לכת המאפשר התפתחות עמוקה של העצמי. הוא אומנם אינו פשוט וכולל מעבר דרך לא מעט טריגרים המפעילים אותי ומפגישים אותי עם אוטומטים, עם העצמי הקטן השוכן בתוכי על פחדיו והרגליו, אך אם ישנה הנחישות והביטחון בדרך נמצא כי דרך זו מתגמלת מאוד ובונה חוסן אדיר! נא לא להתבלבל – חוסן אינו הדחקה וקהות של תחושות ורגשות, ההיפך המוחלט!
הנה כמה טיפים של נדב אטיאס נדב אטיאס: מאמן NLP בגישה מיינדפול, מרצה, מנחה סדנאות ומדיטציה, מחבר ספרי ילדים ומתרגם ספרי תודעה (ד”ר דיספנזה). מפתח משותף של ערכת הקלפים In2Mate לעבודה טיפולית על מערכות יחסים. ומנהל קליניקה בזיכרון יעקב. דרכן הוא ממליץ להתבונן על הדינמיקה במערכות היחסים:
- הצד השני מפעיל אותי מכיוון שהוא מסייע לי ללמוד על עצמי יותר. התודעה הגבוהה שלו עושה זאת מתוך אהבה כלפי. כשאני עסוק רק בתודעה הנמוכה של שנינו אפגוש כעס, עלבון שנאה, טינה וכל טוב אחר…
- אשחק ב”נדמה לי”, כאילו אין באמת צד שני ואני פועל בעולם מלא מראות. כך שאם אפנה אצבע מאשימה אל המראה – היא תשתקף בחזרה אלי. אז אין טעם להפנות אצבע.
- אשמים, אשמה, האשמה – כל אלה נופלים חלולים חסרי ערך כאשר איני נבהל ממה שאני פוגש בתוכי. ישנה רק הזדמנות ללמוד שאני יכול לקחת בשתי ידיים או לבחור לא לקחת כלל ולהשאיר אותה לעתיד.
- היכן שגדול עלי ואין לי אנרגיה, משאבים, כוח, רצון, יכולת, אומץ, אהבה ועוד ועוד, אני בהחלט יכול לבחור לא ללמוד כרגע את השיעור.
- אם וכשאני בוחר בסעיף 4 עלי ללמוד חמלה לעצמי על כך שלא יכולתי (כרגע) ומתוך החמלה הזו לעצמי בהכרח תיגזר החמלה לבת הזוג שלי על שניסתה להאיר לי עם פנס את כפתור ההפעלה שלי, על שהיא עצמה מופעלת, על שהיא גם כן עושה שימוש כנראה בסעיף 4.
אאחל לכם לכבוד השנה החדשה התבוננות טובה ומבורכת.
