לחזור בשלום מבית-הספר: כלים להתמודדות עם אלימות במערכת החינוך

הלינץ’ האחרון שבו לקחו חלק בנות הנוער מבית הספר בדרום הארץ זעזע את כולנו, וכבר התגלתה קטטה נוספת בעיר נוספת. לצערנו הרב לא מדובר בעשבים שוטים; מערכת החינוך מוצפת באלימות מכל עבר – הורים, תלמידים, לפעמים מורים – כולם יחד בערבוביה אחת שלמה של כאוס, שעולה במחיר כבד. פיזי ונפשי

רחל בר-יוסף-דדון, פסיכולוגית קלינית מורשה להיפנוט, חברה בקהילת המטפלים SomeBuddy

האלימות במערכת החינוך היא רעה חולה, וכל שכן – לאחרונה, אחרי תקופת קורונה ממושכת שבה רבים היו הקשיים איתם התמודדו הורים וילדים.

אין הורה שלא רוצה לשלוח את ילדו לסביבה בטוחה, וחרד לביטחונו הנפשי והפיזי של ילדו – הרי נשמותינו מושקעות בילדים האלו. נוסף על כך – כל הורה רוצה, שהילד שלו עצמו לא יהיה אלים. 

הצבת הגבולות היא בנפשנו. מאז תקופתו של פרויד ומחקריו של בולבי, שהמחישו עד כמה הילדים זקוקים לחום ולטיפוח – חשיבות גידול הילדים עלתה מאוד, ואיתה הליברליות וההשקעה בילדים. עם זאת, נטייה זו הביאה למצב הפוך: הילדים מקבלים תשומת לב והשקעה מרובות, אך ההורים חוששים להציב להם גבולות. 

אילו כלים ניתן להציע להתמודדות עם האלימות בבתי הספר?

כלים שניתן ליישמם במערכת החינוך:

ראשית, יש להציב את המשמעת בראש סולם העדיפויות של המוסד החינוכי. ידוע, כי מורים חדשים רבים נוטשים את מערכת החינוך כעבור שנתיים שלוש, מפני שאין הם מסוגלים לעמוד מול בעיות המשמעת. מתן הדרכה צמודה למורים החדשים ממורים ותיקים לגבי התמודדות עם בעיות משמעת ובכלל העלאת הנושא על סדר היום הבית ספרי – הוא הכרחי. 

בעיות משמעת צריכות להיות מטופלות בדחיפות במוסד החינוכי, ויש למנות בעלי תפקידים, אשר עוסקים אך ורק בבעיות משמעת: הם יקלטו את הילדים המפריעים, על מנת שהמורים יוכלו להוציא ילדים אלו מן הכיתה ולאפשר לתלמידים החיוביים ללמוד ללא הפרעות. 

פרופ’ חיים עומר מפרט בספריו כיצד להתמודד עם בעיות אלימות בבתי הספר. הוא ממליץ  להנהלת בית הספר ולמשרד החינוך לגבות את המורים הניצבים מול בעיות משמעת, ולהיזהר במתן עדיפות להורים, המתלוננים על המורים. הוא מציע ליצור בריתות בין המורים, כדי לקבל תמיכה במקרה של אלימות, וכן גם ליצור בריתות בין המורים להורים, כדי ליצור רשת שמנטרת מצבי אלימות. 

חשוב להדגיש, הוא גורס, כי בבתי הספר כי שלומם של הילדים ושלומם של המורים חשוב באותה מידה. כאשר המורים מגובים על ידי בית הספר, הם מרגישים שיש להם סמכות, וקל להם יותר להציב גבולות במקרים של אלימות. גישתו מגובה על ידי מחקרים שהוא ושותפיו ערכו. 

יש ליזום טיפול נקודתי בילדים האלימים. חשוב שמשפחתו של הילד האלים תקבל טיפול פסיכולוגי הולם – דרך השירות הפסיכולוגי חינוכי, דרך קופות החולים, לשכות הרווחה או באמצעות טיפול פרטי. באזורי עימות ישנם מרכזי “חוסן”, הנותנים מענה, וכן ישנם עמותות המותקנות טיפול פסיכולוגי במחיר סמלי. 

מבחינת סוג הטיפול המומלץ לילד הסובל מבעיות התנהגות – יש לבדוק חלופות שונות לטיפול פרטני.  טיפול פרטני לילדים אלו הוכח כלא יעיל או אפילו מזיק – בחלק מן המקרים.  כמו כן הוא נמשך זמן רב ולכן זמינותו ועלותו הכלכלית אינם טובים.

טיפול עם ההורים או הדרכת הורים עדיפים מבחינת יעילותם, לא פעם, על טיפול פרטני. במקרים בודדים, בהם הילד הפוגע מסוכן פיזית לילדים – יש להרחיקו מיידית למסגרת מכילה ומרגיעה, מחוץ למערכת החינוך הרגילה. 

ובאשר להורים, הנה כמה כלים אפקטיביים להתמודד עם ילדים מוכים בבית הספר:

ראשית יש לעודד את הילד מגיל צעיר להתבטא מילולית ולספר על מצבים המציקים לו. כך בארוחות המשפחתיות או במפגשים שונים לאורך היום כדאי לדובב את הילד בעדינות לגבי הקורה איתו בגן, פחדיו, רצונותיו וכעסיו. יש להשתדל לתקף את דבריו. משמעות המילה תיקוף היא לתת לילד תחושה שלפחות חלק מטיעוניו מוצדקים ונכונים. גם עידוד שיח של ההורים, למשל על עבודת ההורים, יכולים להעשיר את אוצרו הלשוני של הילד, ולהוות מודל לשיח משמעותי. 

גם גידול ילד בצורה אוהבת ותומכת עוזרת ליצור בילד נטייה להתחבר בקשריו החברתיים עם ילדים, אשר מתייחסים אליו היטב. ילדים שגדלים באוירה של אלימות כלפיהם – ייטו באופן טבעי להתחבר לילדים אלימים. חינוך הילד להיות אסרטיבי – תעזור בהתמודדות הילד עם אלימות. כך למשל יש להעיר לאחים אם אחד מהם מציק לשני באופן קבוע, ולהגיב לכך כמו בעיית משמעת, למשל על ידי מניעת שעות מחשב. כך הילדים לומדים שהם מוגנים, ומוכנים לפנות לעזרה אם הם עוברים הצקה בבית הספר. 

ומה קורה בתוך הבית?

על ההורים לחנך את ילדם לאפס סובלנות לאלימות

יש להציב גבולות במילים מעטות, קצרות, בשקט יחסי, ותוך שימוש בכלים כמו רישום התנהגותי – אשר כולל סיכום שבועי ומתן פרסים קטנים ופרס גדול לאחר חצי שנה, למשל, של התנהגות טובה. כך אפשר גם להשתמש בהכנסה לחדר לפסק זמן של עשרים דקות – עד שהילד נרגע, להבליג ממתן עונש מיידי – ודחיית מתן התגובה לעוד יום או יומיים. תגובה כזו מלמדת גם את הילד למתן תגובות אימפולסיביות. שלו ההורה ייתן עונש קיצוני יותר אם יגיב מיד לאחר המעשה הבעייתי, ולא ישקול גורמים נוספים, שימתנו את תגובתו. כדאי גם להימנע מכניסה לוויכוחים ארוכים, אשר מקטינים את סמכות ההורה. במקום עונש גם ניתן להשתמש בתהליך ה”תיקון”, שבו מבקשים מן הילד, במקום עונש, לפצות את בן המשפחה שנפגע. כך למשל הוא יכול לרחוץ כלים עבור אמא במשך השבוע. תיקון שכזה מלמד את הילד, שאינו מודע לכך, שפעולותיו פגעו בזולת. טכניקה זו משלבת הומור מסוים.  לטכניקות אלו הגעתי גם כאם וגם כמי שמדריכה הורים. 

הצעות נוספות אשר מגיעות מפרופ’ ברקלי, אחד המומחים הגדולים בעולם היום להפרעות קשב וריכוז, היא לשלב התחברות לילד עם מערכת של פרסים ועונשים. הצעד הראשון שהוא מציע הוא להתעניין במעשיו של הילד. כך למשל ההורה יכול במשך חצי שעה רק לשבת ולהתבונן במשחק המחשב של הילד. התחברות זו חיונית להמשך התוכנית של ההתמודדות עם הילד. בהמשך מציע ברקלי ליצור מערכת מסודרת של פרסים עבור התנהגות טובה, ומניעת הנאות שאינן הכרחיות – במידה והילד מתנהג באופן בעייתי. הוא גורס, כי ההורים חייבים לילדיהם מיטה לישון, אוכל, בגדים ספרים וכולי, אבל שאר הדברים שהורים מספקים, כמו טלוויזיה, מחשב, בילויים – הם זכויות שיש להרוויח אותן באמצעות התנהגות טובה. לברקלי הוכחות מחקריות להצלחתו בטיפול בהפרעות קשב וריכוז, הפרעות אשר נלווה להם לרוב גם קשיים בקבלת סמכות, או הפרעות התנהגות. 

והנה עוד כמה כלים מתוך ספרי – “93 כלים לאושר:

כתבתי פרק שלם העוסק בהנעת ילדים לעבר משימות שעליהם לעשות, החל מלהתקלח ועד לעזרה בבית או הכנת שיעורים, כשההנחה היא, כי הנעת ילדים עוזרת להם לפתח דחיית סיפוקים והיענות לסמכות. יכולות אלו הן משמעותיות ביותר בבית הספר. ילד המפתח יכולות אלו פחות ייטה לפתח בעיות של אלימות בבית הספר, ובכלל. הכלים כוללים למשל קבלת העובדה שהנעת ילדים היא חלק הכרחי מגידול ילדים. כלי אחר הוא למשל לספור בקול רם עד עשרים – כדי שיגיעו לארוחת הצהרים ויעזבו את המחשב שבו הם משחקים. אפשר לומר לילדים שמי שלא יגיע – יקבל סנקציה מסוימת, כמו הפחתת שעות צפיה בטלוויזיה. לפעמים עצם הספירה, שיכולה להיעשות בטון דרמטי ובאיטיות – מניעה את הילדים. דרך נוספת ליצירת משמעת היא לדבר בקיצור. הורים נוטים להסביר עצמם באריכות, מה שגורם להפחתת הסמכות שלהם. דרך נוספת היא יצירת פשרה בין רצון הילד לבין רצון ההורה. כך למשל אם הילד צריך לגשת לפנות את המדיח, והוא שקוע במשחק מחשב, אפשר לומר לו, שלא ייגש כעת, כפי שצריך, אלא שהוא יקבל עוד רבע שעה. ההתחשבות הזו יכולה לרכך את האוירה. 

שילוב מיינדפולנס בעת כעס על הילד – יכולה לרכך את ביטוי הכעס של ההורה, ואת התגובה של הילד. שילוב מיינדפולנס כולל למשל הקשבה לקולו של ההורה עצמו, תוך שהוא מדבר בעת כעס. הקשבה לקול של עצמך מביאה בהכרח לדיבור איטי יותר ורגוע יותר. כאשר האוירה גם כך מתוחה – הילד מופתע מדיבור איטי ושקט זה – וכך גדלה הסמכות ההורית.

לסיכום: אין זה פשוט להתמודד עם אלימות בבתי הספר. אבל מודעות לבעיה, ואימוץ של כלים אפקטיביים, עשויים לתרום להפחתה משמעותית ביותר ברעה חולה זו. 

רחל בר-יוסף-דדון היא פסיכולוגית קלינית מורשה להיפנוט, חברה בקהילת המטפלים SomeBuddy