בשנים האחרונות אני שמועת הרבה את המשפטים:
“הכל לטובה”, “מחשבה בוראת מציאות”, “יצירת מציאות”
בהתחלה, הם ממש הכעיסו אותי. מה זאת אומרת הכל לטובה??? קרה לי עכשיו משהו נורא ואיום, איך הוא יכול להיות לטובה?
באחת ההרצאות שלי, שדיברה על המשמעות המשפטים הללו, ומדוע אכן אני בוראת את המציאות של עצמי, פנתה אלי אחת המשתתפות ושאלה: “הייתי בחופשת סקי עם בעלי, נפלתי ושברתי את הרגל והיו צריכים להטיס אותי לבית חולים, להפסיק את הטיול ולחזור הביתה. השבר היה כל כך מורכב שלקח לי חודשים להחלים ולהשתקם. מה אני ייצרתי לעצמי את המציאות הזאת??? אני בחרתי בזה? אני אשמה??”
כמה ההרגשה הזו מובנת וטבעית. שהרי ברור שהיא לא בחרה לשבור רגל ולעצור את החופשה, ובוודאי שאין כאן כל מקום לאשמה.
בואו נבין רגע מה המשמעות האמיתית של המשפט “אני מייצר לעצמי את המציאות של עצמי“, ולשם כן אכנס קצת לפרטים טכניים כיצד תת המודע שלנו עובד.
בעולם החיצוני לנו מתרחשים כל הזמן אירועים. ללא הפסקה. פרח פורח, השמש שוקעת, יש גשם, יש בצורת, יש הוריקן, אדם חולה, שובר…. אירוע. משהו קרה. האמת היא שאנחנו פסיק ביקום ואת היקום אנחנו לא באמת מעניינים. אז איך אני יכולה להגיד שאני יוצרת את המציאות של עצמי????
ובכן, הפסיכיאטר והנוירולוג ויקטור פרנקל, מייסד שיטת הלוגותרפיה, כבר אמר, שחירותו של האדם נמצאת בפרשנות שלו לאירועים הפוקדים את חייו.
איך ניתן לתת פרשנות שונה לאירועים ובמה זה עוזר לנו?
הרגע שהבנו שהאירועים כל הזמן מתרחשים, ושאין להם שום משמעות מלבד אותה משמעות שאני, כאדם, נותנת לאותם אירועים נוצרת אפשרות מדהימה – אני יכולה לבחור את המשמעות שהמתאימה לי ביותר.
למה הכוונה?
בשנייה אחת המוח שלנו, דרך חמשת החושים שלנו הקולטים את העולם, מוצף בכ 2 מיליון דאטה. אם הוא היה מנסה לפענח את הכל היינו משתגעים. לכן למוח שלנו יש שיטה. יש לו מסננים דרכם הוא מחליט מה ייכנס למודע שלנו ויקבל תיעדוף ומשמעות ומה לא. המסננים הללו נקבעים אצל כל אחד מאיתנו מהתרבות, הערכים, חוויות העולם שלנו והאמונות שלנו ובתוספת שלושה כלים – הכללות, השמטות ועיוותים. ניתן לראות תהליכים אלה על תינוק שנולד ומתחיל לתת משמעות למה שקורה סביבו. כל על גירוי שהוא מקבל מבצע הכללות (לימדתם אותו שהיצור על ארבע הוא כלב, אז עכשיו הוא מצביע ואומר כלב על כל יצור על ארבע..), כשנשים רוצות להיכנס להיריון פתאום הן רואות שכל העולם בהיריון, כשאנחנו רוצים רכב מסוים, גם אם לפני זה בקושי ראינו אותו או בכלל לא ראינו את הדגם הזה על הכביש פתאום כל הזמן אנחנו רואים אותו (השמטות) ועיוותים אנחנו מכירים כל פעם שאנחנו רבים עם מישהו והוא אומר לנו שאמרנו כך או אחרת ובכלל לא זה מה שאמרנו, אבל הוא יכול להישבע שזה מה שהוא שמע…
בלי תהליכים אלה אין משמעות לשום דבר בחיים שלנו. הכל בליל של קליטה חושית.
לאחר שהמוח שלנו קלט אירוע מסוים והעביר אותם דרך המסננים הללו, נוצר אצלנו בחלקיק של שניה רגש בעקבות הפרשנות שהמוח שלנו החליט שזה – נגענו בתנור חם (אירוע) , החושים קלטו חום והמוח שלנו נתן פרשנות – מסוכן , רגש – כאב, ופעולה חיצונית – להזיז את היד. ברגע שהזזנו את היד, יצרנו מציאות. באותה המידה יכולנו שלא להזיז את היד, לדוגמא יש תרבויות שבהן הכאב נחשב התעלות רוח ודבר חיובי ביותר. יכול להיות שבתרבות הזו המסר שהם יקבלו זה דווקא להשאיר את היד על התנור החם..
אז מה בעצם זה אומר לייצר לעצמי את המציאות?
אחת הסיבות שאני חושבת שהמשפט “הכל לטובה” בעייתי הוא שבסיסו עשויה להימצא הנחה סמויה שהאירוע המתרחש כרגע בעייתי, וגם סוג של מסיכה, שקר פנימי, זה ששברתי עכשיו את הרגל לטובה?? אני מעדיפה את ההבנה שהאירוע הוא לא לטובה ולא לרעה, הוא לא בעדי ולא נגדי. הוא אירוע חסר משמעות בעולם גדול ומלא באירועים. תחשבו על עץ שצומח. הוא לא תוהה האם זה שהוא מוציא פרי הוא לטובה או לא . הוא מוציא או לא מוציא פרי. זה עובדה. זו המציאות. אין כאן פרשנות. לטובה או לרעה זו פרשנות ואפילו שיפוטיות.
ההבנה הזאת שאירוע הוא לא טוב ולא רע, שהוא אירוע חסר משמעות מאפשרת לי לבחור בפרשנות. כאן נפתחת ההזדמנות לייצר לעצמי את המציאות שלי. כי המציאות שלי לא נמצאת באירוע בלבד. האירוע בהחלט שם תפאורה חיצונית ומגביל אותי ברמה הפיזית, אבל המשמעות שלו, ומה אני ארגיש כלפיו ומכאן ייגזרו הפעולות שלי, הן אינסופיות ונתונות לבחירתי.
כלומר, לי יש אפשרות לייצר לעצמי מציאות בשתי נקודות –
1. הסיפור אותו אני מספרת לעצמי בעקבות האירוע שקרה – כלומר מה המשמעות של מה שהתרחש הרגע ובאותו רגע, ממש בחלקיק של שניה נוצר לי רגש. הרגש הזה מייצר מפל של הורמונים ומעברים חשמליים במוח שלי המייצר לי התנהגות פנימית וחיצונית. כלומר, אם אני עצובה אני מרגישה כיווץ, מחלישה את המערכת החיסונית שלי, מפרישה בגוף שלי הורמונים של דכדוך ואולי סטרס, הדבר ייצור בתורו התנהגות חיצונית – בכי, הסתגרות, התבודדות, כעס, צעקה… ברגע שאלה באים לידי ביטוי יש תגובה גם סביבתית ובזה הרגע יצרתי לי מציאות.
2. בחירת ההתנהגות שלי – בואו נאמר שכבר סיפרתי סיפור ונוצר רגש והתנהגות פנימית. עכשיו יש לי את היכולת והאפשרות לבחור בהתנהגות חיצונית. כלומר אני יכולה לחוש קינאה כי הקולגה שלי קיבלה קידום במקומי, ולבחור האם אני עוזבת את העבודה, משקיעה פחות או מדברת עליה ועל העבודה בצורה מאוד לא יפה, או שאני יכולה לומר לעצמי, וואו, אני ממש מקנאה שהיא קיבלה את הקידום ולא אני. אני ממש רוצה לעבוד צמוד אליה וללמוד איך היא עשתה את זה. אני אשתפר במקומות שאני נופלת בהם. הבחירות השונות ייצרו בחיי מציאויות שונות.
הסוד הגדול הוא שההפרדות הללו, והשליטה בשני הדברים הן מיומנות נרכשת!
הנה כמה תרגילים שאתם יכולים לעשות ממש מהיום בכדי לפתח את המיומנות הזו:
- להסכים עם זה שמה שקורה בראש שלכם זהו סיפור!! עכשיו, נעשה הפרדה בין העובדות (האירועים) לבין הסיפור המתגבש במוח שלנו. נפלתי ונשברה לי הרגל = אירוע, סיפור = הרס לי את הטיול, איזה עצבים, דאגה, וכו’.
- לבחור סיפור שונה – כדי לבחור סיפור שונה כדאי להתחיל להתאמן בחיי היום יום שלנו לשאול את השאלות הבאות:
- האם כל אדם בעולם כולו, אם היה בדיוק במצבי, היה חושב כמוני?
- אילו סיפורים נוספים הוא היה יכול לספר לעצמו על הסיטואציה?
התרגול הזה בעצם גורם למוח שלנו להרחיב את המסננים שלו ולמצוא פתרונות יצירתיים נוספים והמגדיל את היכולות שלנו להתבונן על כל סיטואציה מכמה זוויות ונקודות מבט.
- לבחור התנהגות המשרתת אותי ביותר – בין אם הצלחתי לשנות לעצמי את הסיפור ובין אם לאוו, לשאול את עצמי:
- מה המטרה שלי עכשיו?
- מה הכי יקדם אותי לעבר אותה מטרה?
- איזו התנהגות תהיה היעילה ביותר בכדי להוביל אותי למטרה הזאת? מה אני בוחרת?
- הוקרות – מחקרים מראים שאנשים המתורגלים לעצור ולהתבונן בכל הדברים הקטנים הטובים שהיו להם במהלך היום חווים רגשות טובים יותר וחשים יותר שמחה וסיפוק בחייהם. הם מתורגלים להתמקד במה עובד להם בחיים וגם כאשר פוקדים אותם אירועים קשים הם מוצאים איך הם יכולים להשפיע עליו ומכאן הם מוצאים פתרונות יצירתיים. חשוב להבין, שגם אם הם חשים עצבות, תסכול או מרירות, הם יוצאים מהמצב הזה מהר ומרגישים יותר שליטה על חייהם. מומלץ לכתוב 5 הוקרות כל ערב לפני השינה.
היכולת לייצר לעצמנו מציאות טמונה לא באירועים עצמם הפוקדים אותנו ועליהם אין לנו כל שליטה, אלא על העמדה המייצרת לנו תגובה שאנחנו בוחרים בהקשר של האירועים. היכולת הזו לבחור את התגובות שלנו נמצאת בשתי נקודות קריטיות בזמן – הסיפור אותו אנחנו מספרים לעצמנו מייד עם התרחשות האירוע, בחירת ההתנהגות שלנו. היכולת הזו היא מיומנות. ברגע שאני משנה את העמדה שלי כלפי האירוע הרגשות שלי משתנים באופן טבעי ומעצמם ומכאן קל לי יותר לבחור את ההתנהגות הרצויה לי ביותר. גם אם לא הצלחתי לשנות את הסיפור אותו אני מספרת לעצמי לגבי האירוע, עדיין יש לי את האפשרות לבחור את התגובה החיצונית שלי, את המעשה בפועל אותו אני עושה בעקבות האירוע. שתי הפעולות הללו הן מיומנות נרכשת. בכדי לשכלל את המיומנות הזו כדאי לי לבצע מספר פעולות בחיי היום יום שלי:
- לכתוב כל ערב לפני השינה 5 הוקרות
- להפריד בין עובדות (האירוע עצמו) לבין פרשנויות (הסיפור שנוצר לי בראש בעקבותיו)
- לבחור את הסיפור היעיל לי ביותר
- לבחור את ההתנהגות המשרתת אותי ביותר
כאשר אבצע את הפעולות הללו בחיי, אני אחזיר לעצמי את תחושת השליטה וההשפעה שיש לי על החיים שלי, הפעולות שלי ייצרו תגובות אחרות לגמרי מאלה שאני מורגלת אליהן בחיי ובעצם אני מייצרת לעצמי את המציאות שלי.
אילנית הרשקוביץ-הזה היא טריינר בהנחיית NLP, בעלת תואר ראשון בחינוך לגיל הרך ובוגרת הכשרה במסלול פסיכולוגיה חיובית. חברה בקהילת המטפלים SOMEBUDDY – אתר לחיפוש ולהתאמה אישית של אנשי מקצוע מתחום בריאות הנפש, ההתפתחות האישית, העסקית והמקצועית.
